הקשר בין תפיסת המסוגלות של מורה בחינוך הרגיל לשילוב תלמיד עם שיתוק מוחי לעמדותיה כלפי השילוב

מדלן אהרון

מנחה

ד”ר משה לנזמן
2012

שילוב תלמידים עם שיתוק מוחין בבתי ספר רגילים הוא תחום מרתק. עמדות המורים המלמדים תלמידים אלו ותחושת המסוגלות העצמית שלהם הינו מרכיב משמעותי ביותר בתרומה להצלחתם, כיוון שאוכלוסיה זו הינה ייחודית, מגוונת, בעלת יכולות שכליות ככל שאר התלמידים, אך למרות זאת נראה רבות שמגבלותיהם קשות מנשוא ולא יצליחו לרכוש השכלה רגילה.

מגמת השילוב אינה באה לשנות את המשתלב אלא מטרתה לאפשר לו/לה השתתפות למרות השונות. המשימה המרכזית של השילוב הנה איתור המחסומים המונעים זאת ומציאת הדרכים להסרתם במטרה להגביר את השתתפותם במהלך חיי הכיתה ובית הספר.

עבודה זו סוקרת ספרות קיימת בנושאי מוטיבציית מורים ושילוב בעלי שיתוק מוחין, כל נושא כשלעצמו, החל בהגדרת הנושא הכללי ועד לפירוט התחום הספציפי אליו היא מתייחסת.

התפיסה התיאורטית בה מעוגן המחקר, מתמקדת בעיקר בתיאוריית המסוגלות העצמית של בנדורה העוסקת במקורות והמניעים של הגברת תחושת המסוגלות העצמית אצל הפרט (התנסות בביצוע משימות,צפייה בהתנהגות אחרים, שכנוע מילולי, מידע ממימדים אישיים).

המניעים השונים להגברת תחושת המסוגלות העצמית הינם כלליים, ובעבודה זו אנסה להציע כלי שימדוד את הקשר בין משתני המסוגלות העצמית על עמדות המורים המשתתפים בחינוך תלמידים עם שיתוק מוחין בכיתות משלבות.

שיטת המחקר התבססה על העברת שאלוני עמדות המבוססים על שאלון העמדות של פרידמן וקס, בהתאמה לצרכי העבודה הנוכחית ושאלונים בנושא תחושת מסוגלות עצמית בקרב אוכלוסייה של מורים ממגוון ענפי החינוך המיוחד היסודי במחוז הדרום, שבכיתותיהם לומדים ילדים בעלי שיתוק מוחין  (מחנכות בבתי ספר רגילים, מורות משלבות, מחנכות בבתי ספר לחינוך מיוחד ועוד), איסוף השאלונים וניתוח סטטיסטי.

ההנחה בבסיס העבודה היא שלמרות שקיימים גורמים רבים המשפיעים על תחושת המסוגלות העצמית של מורים, ניתן לזהות את המשמעותיים שבהם, כאשר משתמשים במודל ההכוונה העצמית של בנדורה, וכמו –כן, השפעת תחושת המסוגלות העצמית על עמדות המורים הינה בעלת משמעות לא מבוטלת.

המסקנה המרכזית מתוצאות המחקר היא שלאור המודל של בנדורה, ניכר קשר חזק ומובהק בין תחושת המסוגלות העצמית של המשתתפים במחקר לבין עמדותיהם כלפי שילוב ילדים בעלי שיתוק מוחין בכיתותיהם.

הדפסה