אבל שקוף: הדרה של תלמידים שחוו אובדן בשובם לבית הספר

פז ארבלי - ברוך

מנחה

ד”ר סמדר בן אשר
2012

המחקר עוסק בתלמידים החוזרים לבית הספר, לאחר אובדן אישי, ונתקלים במציאות שבה המערכת החינוכית פותרת את עצמה להוות משאב לתמיכה בהתמודדות התלמיד לסייע לו בתהליך עיבוד האבל וההסתגלות לפרידה. לצוות החינוכי והייעוצי בבית הספר יש אומנם הנחיות לשים לב למצוקות נראות לעין או להתנהגויות חריגות ולהתגייס במקרים אלו לטיפול בתלמיד, אך ההנחה הסמויה היא כי התנהגות כזו היא חריגה. תפיסה זאת אינה עומדת בהתאמה לגוף המחקר הרחב הרואה באבל תהליך מתמשך.

במחקר שנערך בקרב 180 תלמידי כיתה ד'-ו' מחצית התלמידים תארו מפגש עם מוות בתוך המשפחה או בסביבה הקרובה להם בשנים האחרונות.

חווית האובדן, נבחנו ולובנו בקבוצת מיקוד של תלמידים, בראיונות אישיים ובשאלון שהועבר למורים ובחן עמדות ותרחישי פעולה במקרה של אבל בכיתה. החומרים שנאספו הוו בסיס לבניית תכנית התערבות לצוות החינוכי במטרה לתת לו ידע מיומנויות וכלים כדי לסייע לילדים להתמודד בתהליך המתמשך של עיבוד האבל.

במפגשים עם המורים עלה הקושי הרגשי שלהם עצמם בהתייחסם לסוגיית המוות. קושי זה מונע ומרתיע לפעול לסייע באופן שיטתי לתלמידים שחוו אבל. בעקבות תכנית ההתערבות, נפרצה דרך להכלה אמפתית של תלמידים שעברו אובדן במעגל חייהם הקרוב, תוך לקיחת אחריות. המורים למדו לסייע לתלמידים שעברו אובדן ולאפשר להם הזדמנות להתמודד עמו גם בתוך מערכת החינוך. ההמלצה היישומית העולה מן המחקר היא לפעול לשלב את נושא האובדן במעגל האישי כחלק אינטגראלי מתכניות כישורי החיים בכלל ובעבודתו השוטפת של היועץ החינוכי והמורים בפרט.

הדפסה